#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כט. חמץ שעבר עליו הפסח האם אסור באכילה ובהנאה ומדוע?<p dir=""rtl"">כמאן אזלא מתניתין שחילקה בין חמץ של נכרי לשל ישראל?</p>"	"לר&quot;י חמץ לאחר הפסח אסור מדאורייתא, לר&quot;ש אינו אסור מדאורייתא.<p dir=""rtl"">רב אחא בר יעקב סבר שר&quot;י מקיש שאור דאכילה לשאור דראיה וכמו שבראיה &quot;לא יראה לך&quot; אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ה&quot;נ גם בהנאה, לכן חמץ אחר הפסח של גוי מותר לר&quot;י בין באכילה בין בהנאה. חזר בו רב אחא והודה לרבא שר&quot;י לא מקיש ואף של נכרי אסור אחר הפסח מדאורייתא.</p><p dir=""rtl"">רבא אמר שאף ר&quot;ש שהתיר מדאורייתא אוסר מדררבנן משום קנס ודוקא חמץ של ישראל שעבר על בל יראה, אבל של גוי שלא עבר על בל יראה לא נאסר אחר הפסח.</p>"	פסחים כט.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כט. האוכל חמץ של הקדש במועד האם מעל ובמאי פליגי (5)?	"ת&quot;ק אמר מעל וי&quot;א לא מעל.<p dir=""rtl"">ר' יוחנן: נחלקו בר' נחוניה בן הקנה שאומר אמרינן קים ליה בדרבה מיניה אפ' בחיוב כרת.</p><p dir=""rtl"">רב יוסף: נחלקו האם פודים את הקדשים להאכילם לכלבים (אליבא דריה&quot;ג שמתיר בהנאה).</p><p dir=""rtl"">רב אחא בר רבא בשם רב יוסף: לכו&quot;ע אין פודים את הקדשים להאכילם לכלבים ונחלקו בדבר הגורם לממון אי כממון או לא (כר&quot;ש שמתיר בהנאה אחר הפסח).</p><p dir=""rtl"">רב אחא בר יעקב: לכו&quot;ע דבר הגורם לממון כממון, ונלחקו במחלוקת ר&quot;י ור&quot;ש האם מותר בהנאה אחר הפסח.</p><p dir=""rtl"">רב אשי: לכו&quot;ע דבר הגורם לממון לאו כממון, ונחלקו במחלוקת ריה&quot;ג ורבנן האם מותר בהנאה בפסח עצמו.</p>"	פסחים כט.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כט: תערובת חמץ מין במינו ושלא במינו מה דינה בפסח ואחר הפסח ומדוע, וכיצד הלכה?	"רב: בזמנו - בין במינו ובין שלא במינו בכל שהוא, במינו דס&quot;ל כר&quot;י שמין במינו לא בטל, שלא במינו גזירה משום מינו. לאחר זמנו - במינו אוסר כר&quot;י שאסר חמץ אחר הפסח מדאורייתא, אבל שלא במינו לא אסר שלא במינו אטו מינו שלא בזמנו, לא גזר.<p dir=""rtl"">שמואל: בזמנו - במינו אוסר בכל שהוא, שסובר כר&quot;י שמין במינו לא בטל, שלא במינו מותר ולא גוזר משום מינו. שלא בזמנו - ס&quot;ל כר&quot;ש שמותר מדאורייתא ולכן מותר בין במינו בין בשלא מינו.</p><p dir=""rtl"">ר' יוחנן: בזמנו - בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם, שסובר כחכמים שאפ' במינו בנ&quot;ט. שלא בזמנו - בין במינו בין שלא במינו מותר, כר&quot;ש.</p><p dir=""rtl"">פסק רבא: בזמנו - אסור בין במינו בין שלא במינו בכ&quot;ש, כרב (לרש&quot;י שס&quot;ל כר&quot;י, לתוס' משום חומרא דחמץ ולהרמב&quot;ם שיש לו מתירים). שלא בזמנו - בין במינו בין שלא במינו מותר, כר&quot;ש.</p>"	פסחים כט:		
